תעופה צבאית

• מטוס קרב כללי / רב משימתי

 מטוס שתוכנן במטרה להפעיל חימוש בזירת לחימה, כנגד מטרות אוויריות או קרקעיות. למטוסי קרב מספר תתי-קטגוריות, על-פי תפקיד הלחימה לו הם מיועדים: מטוסי יירוט, מטוסי השגת עליונות אווירית, מטוסי הפצצה וכדומה.

מטוסי קרב מופעלים על ידי צבאות בלבד, בניגוד למטוסי נוסעים, מטוסי תצפית ומטוסי תובלה לדוגמה, העשויים להיות מופעלים גם על ידי גופים ממשלתיים שאינם צבאיים ואף על ידי חברות פרטיות.

מטוסי קרב מתאפיינים בצוות הפעלה קטן ככול שניתן כאשר במטוסי קרב מודרניים מדובר לרוב בצוות של אדם אחד או שניים.

ככלל, בתכנונם של מטוסי קרב תינתן עדיפות ליכולת תמרון על-פני אופיין של טיסה יציבה, ליכולת לטוס מהר יותר על-פני חיסכון בדלק ולמבנה קטן יותר על-פני מבנה המאפשר נוחות לצוות המפעיל או לצוות הטכני.

למטוסי הקרב הראשונים, שהופיעו במלחמת העולם הראשונה, לא היה חימוש ייעודי והחימוש שנשאו היה רימוני יד פשוטים, אותם השליך הטייס ידנית במהלך הטיסה כשעבר מעל מטרת אויב. מאוחר יותר חומשו המטוסים במקלעים, בתחילה כדי לפגוע במטוסי אויב ואחר-כך כדי לפגוע גם במטרות קרקעיות. ברבות השנים, כאשר נוכחו צבאות ברחבי העולם עד-כמה יעיל מטוס הקרב לצורך תקיפת מטרות קרקע, זכו המטוסים לפיתוח חימוש ייעודי מתקדם יותר ויותר, שהביא לידי ביטוי את יכולותיהם המיוחדות ביחס לכלי לחימה קרקעיים וימיים. במטוסי קרב מודרניים נישא חימוש המטוס בנקודות תלייה ייעודיות תחת הכנפיים או בתאים פנימיים. חימושו של מטוס קרב מודרני כולל לפחות חלק מהבאים: תותח אוטומטי, טילים מסוגים שונים (כגון טילי אוויר-אוויר וטילי אוויר-קרקע) ופצצות מסוגים שונים, כגון פצצות מונחות. במטוסי הקרב המודרניים משולבות מערכות אלקטרוניות מתקדמות, הנקראות "מערכות אוויוניקה". מערכות אלו משמשות למספר מטרות, כגון: מערכות הפעלת נשק מתקדמות, הפעלת טילים מונחים, מערכות ניווט, מערכות מכ"ם, מכשיר ראיית לילה, מערכות לגילוי מטוסי אויב והתראות נעילה, ומערכות לוחמה אלקטרונית הכוללות מערכות שיבוש שונות.

מחירו של מטוס קרב מודרני מגיע לעשרות מיליוני דולרים. הוא נחשב לאחד מכלי הנשק החזקים ביותר בשדה הקרב בזכות ניידותו ועוצמת האש הגדולה שלו. באסטרטגיה הצבאית המודרנית מקובל לנסות להגיע ל"עליונות אווירית" בראשיתה של מערכה מול צבא סדיר, דבר המקנה יתרון טקטי ואסטרטגי שיש בו כדי להכריע את המערכה. עם זאת, בלחימה מול ארגוני גרילה בעלי חתימה נמוכה יש חשיבות פחותה לעליונות אווירית. 

לרוב תהיה קידומת המטוסים עם האות F (מלשון Fighter).

מטוס F16i

• מטוס תקיפה

מטוס קרב שעיקר ייעודו הוא תקיפת מטרות קרקע, או סיוע לכוחות קרקעיים. מטוסים אלה מתאפיינים בשריון והגנה נוספת על המטוס, הם נוטים להיות כבדים ואיטיים יחסית למטוסי קרב לעליונות אווירית.

מטוס תקיפה תוכנן לתפקיד הפצצה טקטית. בניגוד למטוסי קרב ומפציצים אסטרטגיים מגביהי טוס, מטוס תקיפה נחשף לאש מהקרקע בין אם זה נשק קל, או טילי כתף למיניהם, וכן צריכים לפגוע במדויק במטרות קטנות ומגובה נמוך. בשל כך מטוסי תקיפה מתוכננים להיות איטיים, יציבים, משוריינים ובעלי יכולת נשיאת חימוש טובה.

לרוב תהיה קידומת המטוסים עם האות A (מלשון Attack).

מטוס A-10

• מפציץ

מטוס צבאי מאסיבי, גדול ומגושם המיועד להטיל פצצות על מטרות קרקע.
בניגוד למטוסי קרב, מפציצים מתאפיינים בקיבולת גבוהה של חימוש, לכן הם בעלי יכולת תמרון פחותה מאשר מטוס קרב ואינם מהירים או זריזים מספיק ללחימה בקרבות אוויר-אוויר מול מטוסי אויב. 
המפציצים זכו לעדנה בעיקר בתקופת מלחמת העולם השנייה.
כיום המפציץ המסורתי הולך ונדחק הצידה ומופיעים יותר ויותר מטוסי קרב רב-משימתיים (כדוגמת ה-F16 בארץ) המסוגלים לשאת חימוש הכולל פצצות, פצצות מונחות וטילי אוויר-קרקע. 

לרוב תהיה קידומת המטוסים עם האות B (מלשון Bomber).

• מסוק קרב (מסק"ר)

(באנגלית: Helicopter Gunship) הוא מסוק צבאי שנועד לתקוף מטרות מגובה נמוך, בעיקר כלי רכב ומשוריינים, ריכוזי חי"ר ומבנים לא גדולים. מסוקי הקרב תוכננו במיוחד לפעילות זו וחימושם המגוון כולל תותחים אוטומטיים, רקטות, טילי נ"ט וחימוש מונחה ייעודי. רוב מסוקי הקרב הם בעלי מידה מסוימת של מיגון נגד אש נ"מ וכוללים אמצעי לוחמה אלקטרונית בנוסף לאוויוניקה מתקדמת שתפקידה לסייע באיכון מטרות ופגיעה בהם.

מסוקי הקרב הומצאו בשנות ה-60 של המאה ה-20 אך הגיעו לבשלות תכנונית ומבצעית רק לקראת שנות ה-70, כאשר פותחו שני מסוקי הקרב האמיתיים הראשונים: AH-1 קוברה (1967) האמריקני, ו-מיל מי-24 (1969) הרוסי. המפורסם שבחבורה הוא האפאצ'י (1984) שהיווה סטנדרט בפני עצמו במלחמת המפרץ, ונודע בשל העמידות הגבוהה יחסית ובשל כוח האש האימתני שלו. 

בתחילת שנות ה-60 של המאה ה-20 החל שימוש נרחב במסוקים לצרכים צבאיים, בעיקר על ידי הכוחות האמריקאים במלחמת וייטנאם. בתחילה השימוש היה לצורכי תובלה ופינוי פצועים, ואחר כך גם לצורכי סיור וסיוע לכוחות הקרקע. מסוקים צבאיים שכאלה היו חמושים במספר מקלעים צדדיים ולעיתים אף בכוורת רקטות או ב"מיניגאן" (מכונת ירייה בעלת גלגל קנים מסתובב בקליבר 7.62 מ"מ).

בעקבות הניסיון המוצלח עם ה"יואי" פותחו מסוקי תקיפה (באנגלית: Helicopter gunship) שיעודם העיקרי היה תקיפת מטרות קרקע וסיוע לכוחות החי"ר והשריון. מסוקים כאלה נשאו חימוש רב: בחרטום - תותח אוטומטי בקוטר 20 או 30 מ"מ ובכנפונים בצדדים - טילים וכוורות רקטות (בדרך כלל נ"ט). מסוקי תקיפה יכולים לשאת בדרך כלל רק 2 אנשי צוות (טייס ואחראי מערכות נשק), אף על פי שבמקרי חירום הם מסוגלים לחלץ מספר חיילים נוספים.

מסוק הקרב האמיתי הראשון שפותח היה AH-1 קוברה (המכונה גם בל 209) של חברת בל הליקופטר האמריקנית. המסוק המריא לראשונה ב-1965 ונכנס לשירות מבצעי ב-1967. הוא התבסס על ה"יואי" אך נבנה בפרופיל צר כדי להיות פחות חשוף לאש אויב. גם ברית המועצות לא קפאה על שמריה והבינה את הצורך במסוקי קרב. היא החלה בחימוש מסוקי מי-8 בדומה למה שביצעו האמריקנים ל"יואי" ובמקביל פיתחה את המיל מי-24, מסוק קרב אמיתי שהתבסס על המי-8. מסוק המי-24 המריא לראשונה ב-1970 ונכנס לשירות ב-1976. בניגוד ל"קוברה" הקטן והזריז, המי-24 היה מסוק גדול ומסורבל. 

מסוק קרב אפאצ'י לונגבו AH-64D "שרף" של חיל האוויר הישראלי הנחשב לאחד ממסוק הקרבי המתקדמים ביותר בעולם

• מסוק תובלה

מסוק תובלה (בצה"ל מכונה מסוק סער) הוא מסוק המשמש להובלת נוסעים או ציוד.

מסוקי תובלה אזרחיים משמשים בעיקר להסעת נוסעים ולצרכים רפואיים. לאורך השנים נעשו ניסיונות ליצירת מערכות תחבורה ציבורית מבוססות מסוקים, אולם הן ננטשו בשל עליונות המטוס בתחום. מבחינה רפואית, מסוקים משמשים לפינוי פצועים ברחבי העולם, אולם ישנו דיון מדעי באשר ליעילות של פינוי מוסק ולנזק האפשרי שהוא גורם

במסוקי תובלה נעשה שימוש על ידי צבאות רבים, בעיקר לצורכי לוגיסטיקה, תמרון ופינוי. השימוש במסוקי תובלה מוטמע בתורת הלחימה. מסוקי תובלה לוגיסטיים לרוב אינם מחומשים, אך מסוקים המיועדים לתמרון ולפינוי לרוב נושאים מקלעים ואפילו רקטות להגנה על המסוק בעת פריקת וטעינת מטענם. 

מסור יסעור של חיל האוויר הישראלי

מטוס ריגול או מטוס ביון (באנגלית: Surveillance aircraft) הוא מטוס שמטרתו לבצע איסוף מודיעין צבאי. 

מטוסי ריגול יכולים לאסוף שני סוגי מודיעין:

1. מודיעין אותות (SIGINT) - באמצעות יירוט אותות אלקטרונים.
2. מודיעין חזותי (VISINT) - באמצעות צילום שטח או מבנה.

מטוסי ריגול משמשים על פי רוב לאיסוף מודיעין. על המטוסים מותקנים חיישני צילום, מכ"ם, תת-אדום וטלוויזיה. חלקם מצוידים במערכות אלקטרוניות מיוחדות לגילוי צוללות, כמו סונאר, ואחרים מסוגלים למסור התרעה מוקדמת על קרבת האויב. בשל השימוש הגובר והאמינות של לוויינים, רוב מטוסי הריגול הופכים חסרי תועלת.

כדי לחמוק ממערך ההגנה של האויב, נעזר המטוס במספר תכונות:

• גובה רב, גובה בו מטוסי הירוט של האויב או טילי הקרקע- אוויר מתקשים להגיע אליו.
• מהירות טיסה גבוהה מאוד, המקשה על מטוסים וטילים הרודפים אחריו לפגוע בו.
• מערכות איסוף נתונים שאינם מצריכות טיסה מעל המטרה, למשל, יכולת צילום הצידה. מה שמאפשר למטוס לשייט מעל שטח מדינה ידידותית ולצלם מדינות שכנות.
• חמקנות, המקשה על איתור על ידי מכ"ם ואמצעים אלקטרוניים

כלי טיס בלתי מאויש (כטב"ם) או כלי טיס מאויש מרחוק (כטמ"ם) הוא כלי טיס, בדרך כלל מטוס או מסוק, אשר אינו נושא עליו בני אדם, ובפרט טייס. הכוונת ובקרת הכטמ"ם נעשית בדרך כלל על ידי מפעיל מרוחק (remote pilot) או אף בצורה אוטונומית על ידי מערכת הבקרה של הכטמ"ם. רוב הכטמ"מים מיועדים לשימושים צבאיים, אך כיום נעשה בהם יותר ויותר שימוש גם ביישומים אזרחיים (משטרה, אבטחה, בקרת תנועה, מחקר מדעי ועוד).

ראשית ימיהם של כלי טיס אלה ניתן להם השם "מזל"ט" (מטוס זעיר ללא טייס), לדגמים קטנים בעלי יישומים מוגבלים, והשם "מל"ט" (מטוס ללא טייס) לדגמים גדולים יותר, המסוגלים לשאת חימוש כבד ומערכות מודיעין מתוחכמות.

בשנת 1997, שונה השם לכטב"ם (כלי טיס בלתי מאויש), שם המשקף את העובדה שכלי הטיס כוללים גם כאלה שאינם בצורת מטוס.

משנת 2016 מכונה הכטב"ם בחיל האוויר הישראלי "כלי טיס מאויש מרחוק", ובראשי תיבות "כטמ"ם"

בנוסף לכטמ"מי מודיעין או הטעיה ישנם כטמ"מי תקיפה, המסוגלים לירות חימוש מדויק במטרות קרקעיות. 

מערכת של כל כלי בלתי מאויש (ולכן גם כטב"ם) מורכבת מארבעה מרכיבים עיקריים:

• פלטפורמה, או כלי הטיס במקרה של כטב"ם. הפלטפורמה כוללת גוף, מנוע, מערכות בקרה, חיישנים לניטור עצמי ומערכות היגוי והפעלת הגאים.
• מטען ייעודי (מטע"ד), שהוא סט האמצעים בעזרתם מתבצעת המשימה, למשל מצלמה אלקטרו-אופטית. המטען הייעודי נישא בפלטפורמה ומקבל ממנה שירותים של העברת פקודות מהקרקע, אספקת חשמל, תנאי סביבה ועוד.
• מערכת תקשורת, המורכבת ממקטע מוטס וממקטע קרקעי. מערכת התקשורת אחראית להעברת פיקוד מהמפעיל הקרקעי לפלטפורמה ולמטע"ד ולהחזרת תוצרי המטע"ד (למשל: תמונת וידאו) וסטאטוס טכני של הפלטפורמה ושל המטע"ד.
• תחנת הפעלה, המכילה מערכות מחשוב ומידע, שמאפשרות למפעיל אנושי לשלוט בפלטפורמה ובמטע"ד ולראות את דיווחי כלי הטיס והמטע"ד ואת תוצרי המטע"ד.

לקריאה נרחבת על כלי טיס בלתי מאוישים לחצו כאן

• מל"ט (מטוס ללא טייס)

 כלי טיס בלתי מאויש בעל כנף קבועה בדומה למטוס.

כטמ"ם הרמס 450 תוצרת "חץ הכסף" (חברה בת של אלביט מערכות) בשירות משמר הגבול של ארצות הברית 

• מסל"ט (מסוק ללא טייס)

 כלי טיס בלתי מאויש בעל כנף סובבת בדומה למסוק. בשנים האחרונות הוחל בפיתוח כלי טיס אלה לאור ההתפתחויות בתחום מערכות הבקרה והטיס של מסוקים.

נץ שחור 50  מתוצרת חברת "סטדיקופטר" 

• רחפן

 כלי טיס בלתי מאויש, אשר מסוגל לרחף באוויר בדומה למסוק, אולם בעל מבנה אווירודינמי שונה.

רחפן צור - הרחפן המלחמתי הראשון שמפותח בצה"ל