סוגי כלי טיס

• מטוס

בתוך קטגוריה זו ישנם כמה סוגים:

• מטוסים רחבי גוף

מטוסי הנוסעים הגדולים ביותר נקראים מטוסים רחבי-גוף או "מטוסי ג'מבו" על ידי רוב הציבור. המונח המשמש לרוב בתעשייה לכינוי מטוסים כאלו הוא מטוסים "כפולי מעבר" מפני שסידור המושבים במטוסים אלו כולל לרוב שני מעברים נפרדים לכל אורכו של תא הנוסעים. מטוסים הכלולים בקטגוריה הזו הם: 767, 787, 747 ו-777 של חברת בואינג האמריקאית; DC-10 ו-MD-11 של מקדונל דאגלס (כיום חלק מבואינג); A330, A300, A310, A340, A350, A380 של תאגיד איירבוס האירופי; ו-Il-86 ו-ll-96 של איליושין הרוסית.

• מטוסים צרי גוף

מטוסי הנוסעים הסילוניים הנפוצים ביותר ידועים כ"צרי-גוף" או "בעלי מעבר אחד". מטוסים מהקטגוריה הזו הם 717, 737, ו-757 של בואינג, DC-9 וסדרת MD-80 של מקדונל דאגלס, וסדרת A320 של איירבוס וסדרת A220 של איירבוס ובומברדיה איירוספייס ומטוסים מסדרת אי-ג'טס וסדרת אי-ג'טס 2אי של חברת אמבראר הברזילאית. נמצאים בשימוש גם כמה דגמי מטוסים ישנים יותר, כגון 727, DC-8, פוקר 70/100, VC10 ומטוסי הטופולב (Tupolev) ויאקובלב (Yakovlev).

• מטוסי נוסעים אזוריים

מטוסי נוסעים אזוריים כוללים לרוב פחות ממאה מושבים ומונעים על ידי מנועי טורבו-פרופ או מנועי סילון. אף על פי שמטוסים אלו קטנים יותר מהמטוסים המופעלים על ידי חברות התעופה הגדולות, הם משרתים את אותה האוכלוסייה שמשתמשת בשירותי המטוסים הגדולים, ומצפה לפיכך לקבל את אותה רמת שירות. לכן כוללים רוב מטוסי הנוסעים האזוריים שירותים ודיילים שדואגים למלא את צורכי הנוסעים. מטוסים מקטגוריה הזו הם בין היתר מטוסים מסדרת ERJ-145 של חברת אמבראר, סדרות CRJ ו-"Q" של חברת בומברדיה איירוספייס הקנדית, סאאב 340 וסאאב 2000 של סאאב, וכן ATR 42 וATR 72 של ATR.

• מוניות אוויריות

מטוס נוסעים בעל פחות מ-19 מושבים מכונה "מונית אווירית". הדבר תלוי בגודל המטוס, סוג המנועים והסדר הישיבה. על פי רוב, מטוסים מסוג זה אינם מכילים שירותים או מטבח ובדרך כלל אין משרתים עליהם דיילים. ישנן חברות רבות המייצרות מטוסים מסוג זה, לדוגמה חברת ביצ'קראפט (Beechcraft), ג'טסטרים (Jetstream), אמבראר (Embraer), ססנה (Cessna), פייפר (Piper) וכדומה.

• מטוס קל

• מטוס ימי

• מטוס ריגול / ביון

מטוס ריגול או מטוס ביון (באנגלית: Surveillance aircraft; מטוס פיקוח, מעקב) הוא מטוס שמטרתו לבצע איסוף מודיעין צבאי.

לרוב המטוס יסתובב במעגליות מעל אזור מסויים.

מטוסי ריגול יכולים לאסוף שני סוגי מודיעין:

1. מודיעין אותות (SIGINT) - באמצעות יירוט אותות אלקטרונים.
2. מודיעין חזותי (VISINT) - באמצעות צילום שטח או מבנה.

מטוסי ריגול הם לעיתים מטוסים שתוכננו מלכתחילה למשימה זו, כגון לוקהיד SR-71, ולעיתים מטוסי קרב-הפצצה שהותאמו למשימות ריגול באמצעות התקנת ציוד מתאים על המטוס בפודים ייעודיים או בניית גרסה של המטוס המיועדת באופן ספציפי לביון.

כדי לחמוק ממערך ההגנה של האויב, נעזר המטוס במספר תכונות:

• גובה רב, גובה בו מטוסי הירוט של האויב או טילי הקרקע- אוויר מתקשים להגיע אליו.
• מהירות טיסה גבוהה מאוד, המקשה על מטוסים וטילים הרודפים אחריו לפגוע בו.
• מערכות איסוף נתונים שאינם מצריכות טיסה מעל המטרה, למשל, יכולת צילום הצידה. מה שמאפשר למטוס לשייט מעל שטח מדינה ידידותית ולצלם מדינות שכנות.
• חמקנות, המקשה על איתור על ידי מכ"ם ואמצעים אלקטרוניים.

מטוס מנהלים

מכונה לעיתים מטוס פרטי, או ביזג'ט (bizjet), הוא מונח המתאר מטוס סילון קטן יותר בדרך כלל ממטוס נוסעים טיפוסי, המיועד לתעבורת קבוצות של אנשי עסקים, או אנשים עשירים באופן מופלג. ניתן להסב מטוסי מנהלים אף לשימושים אחרים, כגון פינוי אווירי, או שילוח חבילות מהיר, וחלק מן המטוסים בעלי מאפיינים אלה אף נמצאים בבעלותם או בשימושם של גופים ציבוריים, ממשלות, או צבאות.

לקריאה נרחבת לחצו כאן

• מסוק / הליקופטר
  כלי טיס שלצורך תנועתו האופקית משתמש בעיקר ברוטור המונע ע"י מנוע.

מעין כנף בד גדולה הפרוסה על שלדה קשיחה.

הגלשון אינו יכול להמריא בכוחות עצמו, הוא נע בכח הרוח.

הטייס יכול לשלוט בכיוונים ימינה-שמאלה ובמהירות בלבד, פעולות אלה מתבצעות באמצעות מוט המחובר לשלדה.

• כדור פורח

• צפלין / ספינת אוויר

• כטמ"מ - כלי טיס מאויש מרחוק

בעבר נקרא גם מזל"ט (מטוס זעיר ללא טייס), מל"ט (מטוס ללא טייס) וכטב"מ (כלי טיס בלתי מאויש).

כיום כלי טיס אלו, שאינם כוללים טייס, אינם זעירים אלא מטוסים לכל דבר. ממדי הכטמ"מים כיום מגיעים גם לגודל של מטוס קרב ולעיתים הם גם נושאים פצצות וטילים, כך שבנוסף ליכולת הרגילה של נשיאת מערכות מודיעין מתקדמות, הם מהווים כלי תקיפה אוויריים.

השימוש במל"טים ילך ויגבר בשנים הבאות, בעיקר בשל העובדה שהם אינם מסכנים אנשי צוות ומאפשרים ביצוע של משימות מסוכנות מאד ללוחמים, בלא חשש לנפילת שבויים או אבדות בנפש. ההערכות מומחי תעופה אומרות שדור מטוסי הקרב שמסתיים פיתוחם כרגע הוא הדור האחרון של מטוסי קרב מאוישים.

ישנם מל"טים בצורה של מטוסים וישנם כאלו שהם מסוקים. 

• מטוסי כיבוי

מטוסי כיבוי או "מפציצי מים" הם מטוסים (בעלי כנף קבועה), שבחלקם התחתון ממוקם מכל מים אותו ניתן לרוקן באוויר. ישנם שני סוגים עיקריים של מטוסי כיבוי, והם נבדלים באופן מילוי המכל - בחניה או בתנועה. הסוג הראשון הוא מטוסים רגילים בעלי מכל מים (בפרט מטוסים שהוסבו למטוסי כיבוי), שמצריכים חניה כדי למלא את המכל במים, בדומה לתדלוק. הסוג השני הוא מטוסים ימיים, שנבנו במיוחד כך שניתן יהיה למלא את מכל המים שלהם באמצעות קִפָּה - תעופה איטית מעל מקור מים, כאשר חלקו התחתון של המכל נוגע במים (פעולה זו נראית כמו נחיתה על המים, אלא שהמטוס אינו עוצר כי אם ממשיך לטוס ומגביה בתום מילוי המכל).

שחרור המכל נעשה על ידי הטייס בעת שהוא מנמיך טוס, וההטלה אורכת בדרך כלל שניות ספורות. למטוסי הכיבוי מבנה מיוחד המסוגל לעמוד בלחצי אוויר משתנים, כמו למשל בשנייה שלאחר פליטה של מטען המים, או במשבי הרוח החזקים הקיימים באזורי האש. למרות זאת, הטיסות הללו בדרך כלל מסוכנות יותר מטיסות אחרות, והסיכון לתאונות במהלך טיסות כיבוי אש גבוה.

מטוס הכיבוי CL Canadair-215 הוא המטוס הראשון שתוכנן למטרת כיבוי שריפות. הוא מסוגל לטוס היטב במהירות נמוכה ובמשבי רוח עזים האופייניים לסביבת שריפות ענק, ואף מסוגל להמריא ולנחות במסלולי עפר ודשא.

דגמים נפוצים נוספים הם ה-מרטין מארס (Martin JRM), ו- Beriev Be-200 Altair מטוס ימי מסוגל להכיל 12 טון מים. 

מספר דגמים של מטוסי נוסעים או מטוסי מטען גדולים הוסבו למטרות כיבוי אש. ביניהם ניתן למצוא את מטוס ה-Tanker 910 מוסב מ-מקדונל דאגלס DC-10 עם קיבולת של 45,000 ליטר, C-130 הרקולס המצויד במערכת מודולרית מוטסת לכיבוי שריפות (MAFFS) עם קיבולת של 12,000 ליטר, וה-Consolidated PB4Y-2 Privateer.

מטוס הכיבוי הגדול בעולם הוא בואינג 400–747 המכונה סופרטנקר (Evergreen Supertanker), מטוס רחב-גוף שהוסב למטוס כיבוי ונכנס לשירות פעיל בשנת 2016. למטוס קיבולת של 73,437 ליטר. הוא החליף מטוס בואינג 200–747 אשר פעל משנת 2009, עם קיבולת של 94,850 ליטר ומערכת ראיית לילה, ההופכת אותו לאחד המטוסים היחידים לכיבוי אש המסוגלים לפעול גם בלילה. מטוס האיליושין 76 הרוסי (מדגם IL-76 MD) מסוגל להכיל 42 טון מים בשני מכלי מים בבטנו, הניתנים לריקון בו זמנית או בנפרד בתוך שבע שניות. תדלוק ומילוי האיליושין במים אורכים כ-45 דקות עד שעה. 

ה-Canadair CL-415 הוא מטוס כיבוי שתוכנן במיוחד למטרת כיבוי שריפות (להבדיל ממטוסים שהוסבו)

• מסוק כיבוי

מסוקי כיבוי מסוגלים להאט למהירות נמוכה מעל האש ולפלוט את חומר הכיבוי בדיוק מרבי. המסוקים מצוידים על פי רוב במכלים או דליים, כאשר הדליים נטענים על ידי הצללתם למאגרי מים כאגמים, נהרות, או מאגרי מים ניידים, בעוד שמכל מוטען על פי רוב על הקרקע, ולעיתים ניתן לשאוב אליו מים תוך כדי הטיסה באמצעות שנורקל תלוי. על הדיוק בהטלת המים מהמכל אחראי מכונאי שעומד בדלת ומכוון את הטייסים, כאשר מכונאי נוסף מתפעל את המכל כשהוא שוכב על רצפת המסוק.

דגמים נפוצים של מסוקי כבאות הם בל 205 ואריקסון S-64 Helitanker הכולל שנורקל למילוי מים בעת טיסה, ומיקרו-מעבד השולט בדלתות מכל המים, לפי תנאי הרוח ואזורי האש אותם יש לרסס. 

• כלי טיס תת קולי

כלי טיס שאינו מסוגל לבצע טיסה אופקית וישרה ממושכת מעל 1 מאך.

מקורות: אאוריקה, ויקיפדיה.