סוגי טיסות

• טיסה להורדת גשמים

טיסה להורדת גשם זוהי טיסה לצורך זריעת עננים בתרכובת יודיד הכסף (תרכובת כימית של יוד וכסף) היוצרת בהם גרעיני התעבות שסביבם מתגבשות טיפות הגשם.
משתמשים בתרכובת יודיד הכסף לזריעת עננים בזכות יכולתו המוצלחת למשוך אליו אדי מים כך שייווצרו טיפות גדולות וכבדות יותר.
פעולה זאת נועדה למקסם את היקפי הגשמים שיורדים מעל שטח מסוים.

דבר זה נעשה כך שממיסים יודיד-כסף באצטון ושורפים את התמיסה במבער וכך נוצרים גבישים זעירים של יודיד-הכסף הנישאים בגזים הנפלטים מהמבער.

רוב זריעת העננים בישראל מכוון כלפי עננים הנעים אל אזורי הכנרת ואל האזורים הפתוחים, שבהם המים יכולים להגיע למקורות מים שונים.

זריעת עננים להורדת גשמים מתבססת על הגברת ההתגרענות של המים בתוך ענני גשם. החומרים בהם משתמשים במסגרת זריעת עננים הופכים את המים בתוך הענן לכבדים יותר (בצורה של גיבוש המים לקרח, למשל) וכך הסבירות שהמים ירדו מהענן כגשם עולה באופן משמעותי.

זריעת עננים להורדת גשם נעשית כיום בעיקר על ידי מטוסים בעלי מערכות מיוחדות לזריעת עננים. מערכות אלו הן מתקני פיזור אשר דומים במהותם למרססים חקלאיים, בכך שהם מספקים פיזור רחב ויעיל מאוד של כמות חומר קטנה על פני אזור גדול מאוד, כך ניתן לזרוע שטחי עננים גדולים מאוד תוך שימוש בכמויות קטנות יחסית של יודיד הכסף.

המטוסים חייבים לטוס בגובה רב, ממש אל תוך העננים ומעליהם על מנת לזרוע אותם, מה שאומר שהם טסים בעיקר בעת סערות ובתנאי מזג אוויר קשים. מטוס הזריעה טס בגובה בסיסי העננים, כלומר - בגובה של כ-600 מטרים.

מעבר לשימוש ביודיד כסף לצרכי זריעת עננים להורדת גשם, נעשים מחקרים בשיטות נוספות, כגון שימוש במלח, או הטענת העננים במטען חשמלי להאצת תהליך היווצרות הטיפות באמצעות מתקנים מיוחדים על מטוסים.

לקריאת כתבה בנושא לחצו כאן

• טיסה חקלאית

טיסה המויעדת להטלת חומרי הדברה / דשנים.

• טיסה מסחרית

טיסה להובלת נוסעים או טובין בתמורה.

• טיסת שכר

טיסה בה מעל לשנים-עשר נוסעים (טיסה בה מספר הנוסעים נמוך יותר זוכה לכינוי "מונית אוויר"). חברות תעופה רבות המפעילות טיסות סדירות, מפעילות בנוסף גם טיסות שכר.

טיסות שכר רבות נמכרות במסגרת חבילת נופש שבה המחיר ששולם כולל טיסות, בית מלון ושירותים אחרים. לעיתים מטוס נשכר על ידי קבוצה אחת גדולה כמו ועדי עובדים, קבוצות ספורט וחיילים.

חברות השכר כפופות לאמנת ורשה אולם אחריותם כלפי הצרכנים מוגבלת יותר מחברה סדירה. חלה אחריות על החברה במקרים בהם לא הוכח כי ננקטו כל האמצעים הדרושים למניעת הנזק לנוסעים. הנטל להוכיח העדר רשלנות הוא על החברה.

• טיסת ניסוי

טיסה שמטרתה לבחון כלי טיס לגבי יכולתו לעמוד בדרישות הישימות באותה עת מבחינת כשרו האווירי.

• טיסת כיבוי

טיסה לפיזור כימיקלים, כגון מים, קצף, ותקרישים או חומרים מעכבי בעירה דרך האוויר.

נעשה בעיקר כשתנאי השטח קשים.

במהלך הטיסה לצורך כיבוי אווירי נעשה בדרך כלל שימוש במטוס החג בגובה רב מעל מסלול האש ומתאם את כלל מאמצי הכיבוי. בנוסף מוזנקים מטוסי ניווט בגובה נמוך לפני כלי הטיס העוסקים בכיבוי על מנת לסמן להם את המסלול ליירוט מטעני המים או מעכבי האש, וכן כדי לוודא את בטיחותם של כבאי הקרקע והאוויר.

המים אינם ניתזים ישירות על הלהבות בגלל השפעתם הקצרה. מעכבי אש מוצנחים בדרך כלל מלפני האש או בשוליה ועשויים להישאר יעילים יומיים או אף יותר. הם גורמים לעצירה מלאכותית של האש בשטחים מחוספסים מדי או בשטחים שאינם נגישים לצוותי הכיבוי על הקרקע. הכיבוי האווירי מלווה בדרך כלל במאמצים קרקעיים, אך היו שרפות שמטוסי כיבוי חיסלו זמן רב לפני שצוותי הקרקע הצליחו להגיע אליהם. 

מקורות: פורטל המים של ישראל, ויקיפדיה.